החלטה בתיק ת"ח 30-07

1.         האם רשאית התובעת לצרף לתביעה שהוגשה כנגד האוניה כתביעת חפצא בבית המשפט לימאות, נתבע נוסף שהתביעה כנגדו אינה נופלת לגדר העילות הקבועות בחוקי האדמירליות (Admirality Court act 1840 ו- 1961 Admirality Court act).

רקע

2.         ביום 30/8/07 יצאה האוניה Salamis  Glory   (להלן: "האוניה") ממעגן נמל חיפה כשפניה לכיוון קפריסין. אותה עת עגנה האוניה Shelly בסמוך לפתח הנמל והמתינה לקבל אישור להיכנס. בסביבות השעה 21:45 איבדה האוניה את כושר ההיגוי שלה והתנגשה באוניה Shelly. כתוצאה מההתנגשות טבעה האוניה Shelly ושנים מאנשי צוותה קיפדו את חייהם.

3.         בתוספת התביעה בתיק זה נטען כי בשל טביעת האוניה Shelly נחסם נתיב שיט בכניסה לנמל באופן שהכביד על הכניסה וסיכן את האוניות בנמל. בשל כך נאלצה התובעת לפעול למשיית האוניה הטבועה ולפינוי הנתיב. עלות המשייה והפינוי הוערכה על ידי התובעת בסך של 6.9 מיליון ש"ח, בצירוף הוצאות נלוות של 600,000 ש"ח ועל כן הוגשה התביעה בבית משפט זה על סך של 7.5 מיליון ש"ח.

4.         התביעה הוגשה כנגד האוניה הפוגעת כתביעת חפצא כנגד האוניה. בכתב התביעה נטען כי עומד לתובעת שעבוד ימי על האוניה בהתאם להוראת סעיף 41(7) לחוק הספנות (כלי שיט), התש"ך-1960. עוד נטען בכתב התביעה כי בית המשפט לימאות מוסמך לדון בתביעה כנגד האוניה בגדר סעיף 7 לחוק האדמירליות משנת 1861.

            התביעה הוגשה גם כנגד חברת נמל חיפה (להלן: "המבקשת"). בתוספת התביעה נטען כי המבקשת אחראית לנזק שנגרם לתובעת בשל רשלנות בפעולות הניתוב או בפעולות הקשורות עימן. בעניין סמכותו של בית המשפט לימאות לדון בתובענה כנגד המבקשת נטען כי "לא ניתן ולא נכון, להפריד בין הדיון בשאלות האחריות לתאונה ביחס לנתבעות השונות [...]  וכי ראוי שסוגיות אלה  תידונה יחדיו"

הבקשה

5.         ביום 3/11/09 הגיש ב"כ המבקשת תזכורת רישום הופעה תחת מחאה תוך כפירה בסמכותו העניינית של בית המשפט. ביום 27/1/10 הגישה המבקשת את בקשתה הנוכחית לסילוק התביעה כנגדה על הסף, בה מפורטות טענותיה כנגד סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתובענה. לטענת המבקשת, תוספת התביעה אינה כוללת אף עילת תביעה כנגדה במסגרת העילות הקבועות בחוקי האדמירליות משנת 1840 ומשנת 1861.

6.         בתשובתה לבקשה חזרה המשיבה על טענותיה לעניין הסמכות כמפורט בתוספת התביעה המתוקנת, ופירטה אותן. לטענת המשיבה אין חולק כי מדובר בתביעה שעניינה בנזק שנגרם על ידי ספינה, ודי בכך להקים סמכות לבית המשפט. המינוח "damages done by ship" מתייחס, לטענתה, למצב תוצאתי- סיבתי  ואין מדובר בשאלה של אחריות. בשלב  בחינת הסמכות אין מקום לבדוק מי האחראי לגרימת הנזק על ידי האניה.

כמו כן טוענת המשיבה כי חוקי האדמירליות  אינם מחייבים שהנזק ייגרם על ידי הספינה לבדה או שהיא לבדה תהיה האחראית לו, ואף אם  התאונה נגרמה על ידי מספר מעוולים, די בעובדה כי מדובר בתאונה ימית ובקיומה של עילת תביעה בגין נזק שנגרם על ידי אניה, כדי להקים סמכות לדון בתביעה כנגד כל הגורמים לתאונה. כל פרשנות אחרת אינה מתיישבת, לטענת המשיבה, עם לשון החוק או עם תכליתו. התכלית הינה להבטיח כי בית משפט המתמחה בעניין יכריע בכל המחלוקות שעניינן תאונות ימיות במובנן הרחב.

בעניין סמכותו הרחבה של בית המשפט לימאות מפנה המשיבה לספר Merchant Ships and Seamen, 13 ed. 1901, עמ' 1063, הערה (i), המתייחס לסמכות השיפוט במקרה של תאונות ימיות מכוח חוק האדמירליות, ולפיו "it was the intention of the legislature to give this act the utmost extent of jurisdiction to the court of admirality in cases of collision".

המשיבה טוענת כי למבקשת עצמה מיוחסת אחריות לנזק שנגרם על ידי האניה בין השאר, בשל רשלנות בפעולות הניתוב או מעשים ומחדלים הקשורים בכך, אשר גרמו לתאונה.

המשיבה מדגישה כי מטעמים של יעילות הדיון ועל מנת למנוע מתן הכרעות סותרוות באותו עניין יש לפרש את הוראות החוק כמקנות סמכות לבית משפט זה לדון בכל התוענות הנובעות מאותה תאונה.

לבסוף מפנה המשיבה להלכה, לפיה הסמכות שניתנה לבית המשפט לימאות לצירוף בעלי דין, רחבה מסמכותו של בית המשפט האזרחי לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מטבעו של ההליך בבית המשפט לימאות שהינו רחב בהיקפו ובתחולתו מהליך שהוא בגדר הליך inter partis רגיל, ועל כן צירוף המבקשת כנתבעת נוספת הינו חיוני להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת.

7.         בתגובתה מדגישה המבקשת כי התביעה הנדונה הינה תביעת חפצא, וככזו לא ניתן להגישה כנגד המבקשת.

כמו כן נטען כי המבקשת נתבעת בעילות רשלנות כלליות בלבד, ולא באחת העילות הקבועות בחוקי האדמירליות, ואלו אינן מקנות לבית המשפט לימאות סמכות לדון בעניין. לעניין טענת המשיבה כי מדובר ברשלנות בפעולת הניתוב, מפנה המבקשת לתוספת התביעה, אשר בסעיף 4 בה מצוין מפורשות, כי האניה לא היתה תחת ניתוב בזמן ההתנגשות.

דיון והכרעה

8.         בטרם אתייחס לטענות הבקשה לגופן אקדים מספר הערות על סמכותו הייחודית של בית המשפט לימאות.

סמכותו של בית המשפט לימאות נגזרת משרשרת של דברי חקיקה. חוק בית המשפט לימאות, התשי"ב-1952, מורה בסעיף 2 שבו כי "כל הסמכויות שהיו נתונות לבית המשפט העליון כבית משפט לאדמירלות ערב תחילת תוקפו של חוק זה, יהיו מסורות מיום תחילת תוקפו של חוק זה לבית המשפט המחוזי בחיפה שישמש מאותו יום כבית המשפט לימאות".